2 המשיכה למנהיגים

מיכה פופר | עמרי קסטלנובו 94 המחייבת ומעבר לתפיסה של אויב במלחמה בין צבאות ועמים . הדבר נעשה ברצון ואף בהתלהבות . בדומה אולי לאדם המנקה את גינתו מכל לכלוך כדי שתיראה יפה . "מקקיותו" של היהודי הייתה היבט תרבותי שעבר מדור לדור . הוא השתלב בתרבות הגרמנית ונספג בתהליכי החִברות דוגמת אהבה למוזיקה והיבטים אסתטיים אחרים . הנקודה היא שהגרמנים, ובתוכם אנשי בטליון ,101 לא פעלו מתוך שנאה ולא מתוך פחד או איום . הם פעלו מתוך תחושה של שומרי אסתטיקה . ליהודים היה בעיני גרמנים רבים סטטוס של חיות מגעילות - לכלוך שצריך להסיר . לכן הם לא פעלו בחמת זעם ולא בשנאה יוקדת אלא בקור רוח ובריחוק . כאמור, האינדיקציה החזקה ביותר לטענה זו היא העובדה שמעשים אלה של הרג רצחני נעשו ללא כל רגשות אשמה . בספרו על ההיסטוריה של יהודי גרמניה מתאר עמוס אילון 117 כבר בפתיחת הספר מובא תיאור את חייהם שם מאות בשנים . בעל משמעות סמלית של היחס אל היהודים, המעיד על היותו מרכיב בתרבות הגרמנית . אילון מספר כי בחומה המקיפה את העיר היו שערים שנועדו לבעלי חיים בלבד, ורק בשערים אלה הותרה כניסת יהודים . מעמדם ובעיקר דימוים היו דומים לאלה ש...  אל הספר
רסלינג