חזוניאל טויטו | רימון כשר 134 כפובליציסט ידע הוא לבקר אחרים, אולם הוא לא ביקר את המקרא . לא זו בלבד שהוא יצא נגד שיטת ביקורת המקרא, אלא אף הצהיר שהתורה אמת ומשה הוא זה שנתנה לישראל . כפי שנראה להלן, הוא יוצא בחריפות נגד פרשנותו של גרץ למגילת שיר השירים, אולם בביקורת זו הוא בא, לאמיתו של דבר, להגן על המסורת ואינו מוכן לסור ממנה ימין או שמאל . זו אף זו - הן אצל סמולנסקין הן אצל ברדיצ'בסקי רווחת תופעה שבה מנוסחים כתובים מקראיים על דרך השלילה, כביכול יוצאים הסופרים למשמע הכתובים . אך דומה שיש להבחין בין השניים : אצל סמולנסקין השלילה היא אמצעי רטורי, מליצי, ואין היא מעידה על עמדתו האישית של המחבר על הכתוב המקראי . בניגוד לכך, אצל ברדיצ'בסקי מצויה שורה ארוכה של כתובים היוצאים חוצץ נגד המשתמע מן הכתובים . לשון אחר : ביקורת המקרא אצלו נושאת אופי כפול : פקפוק במהימנות הנתונים של המקרא מזה והתנגדות לרעיונות מקראיים מזה . על ביקורת המקרא כותב סמולנסקין כדברים הבאים : "רֻבֵּי המבקרים בכתבי הקדש, כבני ברית כאלה שאינם בני ברית, בחרו להם הדרך הזה למען הראות כח לבם" ( "משפט חרוץ", חמשה מאמרי בקרת , עמ'...
אל הספר