חלק א: מבוא כללי

27 מן המפורסמות הוא כי התנ"ך שימש מצע לשוני מאז חתימתו 6 ועד לסופרים העברים בני המאה ה ‑‑ 19 וראשית בתקופת בית שני, המאה ה ‑‑ 20 . היטיב לתאר זאת חוקר הספרות העברית החדשה בעז ערפלי, במשפט הפותח את מאמרו "המהפכה היהודית והמקרא" : "המקרא, אבן מאסו מחזיקי הדת במאות השנים האחרונות של 7 הגלות, היה לראש פינה במהפכות היהודיות של הזמן החדש [ . . . ] " . אין תמה שרבים וטובים נתנו דעתם למקומו של המקרא העברי 6 . נזכיר כאן את דוד ילין בעיסוקו בתורת ה"שיבוץ" : "ההשתמשות בקטעי פסוקים מהתנ"ך, וביחוד מספרי המליצה שבו, רבה מאד בדברי המליצים והמשוררים בכל ימי הבינים ולאחריהם, וכמעט עד ימינו אלה [ . . . ] בפרוזה היה קל יותר להשתמש בקטעי פסוקים, הן כמו שהם הן בשינויים קלים [ . . . ] השיבוץ הציף את חלק הספרות הזה למן מנחם בן סרוק ועד סוף התקופה הספרדית, והלך ונמשך גם אחריה במחברות עמנואל הרומי [ . . . ] ובפרוזה הבלתי חרוזה נמשך השימוש בשיבוצים גם בתקופת ההשכלה ואחריה עד היום . השעבוד לשיבוצים מלא את הספרות כל כך עד כי נדמה כי הסופרים עיצבו את דבריהם בדפוסי קטעי פסוקים, ונגררו אחריהם ולא אחרי מחשבותיהם הם ב...  אל הספר