346 ירון סנדרוביץ 269 חלוקת הזמן לשניות, דקות, שעותהאובייקטים הטמפורליים . או יממות נקבעת על פי קונבנציות אנושיות . אלה קובעות, למשל, שברגע שבו המחוג הגדול ניצב מול הספרה שתים-עשרה והקטן מול הספרה שלוש, השעה היא שלוש . אך הנחה מוקדמת מקובלת היא שזו עובדה פיזיקלית אובייקטיבית שמצב מחוגי השעון סימולטני עם כל מצב עניינים אחר שמתקיים ברגע זמן שבו הוא מראה שעה מסוימת . מצב מחוגיו משתנה בלי הרף, ומצביו השונים מלמדים על יחסי העקיבה בין רגעי הזמן . יחסי עקיבה אלה מאפשרים גם לקבוע את מידתו של משך הזמן שבו התרחש מאורע מסוים . היידגר דוחה את ההסבר הזה, לפחות באופן חלקי . לדעתו השעון והזמן שאותו הוא מראה תלויים בהתאמתם לתפקידם במכלול הפעילויות של Dasein . השעון אינו ישות שמלמדת על עובדה שאינה תלויה ב"לשם מה" ו"לאיזו תכלית", אלא מכשיר שאת הופעתו Dasein מאפשר על ידי הבנתו . השעון והזמן עליו הוא מורה קשורים לאופן היותו של Dasein בעולם . היידגר מתאר זאת כך : מה פירוש לקרוא זמן משעון ? "להתבונן בשעון" ? בשימוש בשעון, בקריאת הזמן מתוכו, אנו אכן מתבוננים בשעון, אך השעון עצמו אינו אובייקט של התבוננות [ . ...
אל הספר