328 ירון סנדרוביץ שהיידגר מציע לקשר בין תודעת הזמן והתנועה בתורת אריסטו ולשאלת טבעו של האובייקט הטמפורלי אצל קאנט . מדוע היידגר כורך את הזיקה בין זמן ומשמעותיות להוויית הזמן ולא רק לאופן ההתנסות בו ? אפשר שהוא מבחין שלא ניתן לבארה בלא שמסבירים כיצד אפשרית מודעות לזמן אובייקטיבי ולאובייקטים הטמפורליים . זו קשורה במיוחד למודעות לתנועה של גופים - תופעה שהיא נוכחת בכל התנסות טמפורלית כשם שהיא סתמית ונטולת עניין מנקודת מבטה של שאלת משמעות ההוויה . כפי שיתברר, היידגר נכשל בניסיונו להסביר כיצד אפשרית תפיסה מודעת לתנועה של עצם חללי, אך זהו כישלון שלקח חשוב בצדו : הוא חושף שוב את פניה ההיברידיות של ההתנסות בזמן . זו מתגלה פעם נוספת כתופעה שאינה נכנעת להסבר לכיד . כבר נזקקנו למסקנה דומה כאשר דנו בעמדתו של הוסרל . הוסרל אפיין כסובייקטיביות מוחלטת את רובד ההתנסות שאי-אפשר לאפיינו במושגים של יחס לאובייקט . עקבותיה אינם נוכחים בזמן האובייקטיבי ובעולם האובייקטים שאליהם מכוונות חוויותיו הטמפורליות של הסובייקט . דומה שהפיצול שנרמז מאופייה ההיברידי של ישותו הטמפורלית של האדם מתגלה אף אצל היידגר כאותו מת...
אל הספר