224 ירון סנדרוביץ נרמז שמונחים אלה מבטאים תכונות של הזמן עצמו . שאלתו של אוגוסטינוס על אודות אפשרות מדידתו של הזמן אף היא מתייחסת לאופן שבו הזמן נתון לנו . "כיצד אפשר למדוד זמן ? ", הוא שואל, אם העבר כבר איננו והעתיד עדיין איננו כאשר ההווה נמצא ? שאלתו מתייחסת לאפשרות תפיסת הזמן והכרתו, אך דומה שגם הוא אינו מבחין די הצורך בין טבעו של הזמן ובין מאפייני המודעות לו . הפנייה לזיכרון ולציפייה אכן פותרת קושי יסודי שקשור לשאלת אפשרות המודעות למשכי זמן, אך זיכרון וצפייה הם היבטים של התודעה המכירה, לא של הזמן שאותו מודדים . מצב התפיסה שבו נתון מצב של אובייקט טמפורלי מוגבל לרגע שאותו מכנים "עכשיו" . העכשיו שמשתנה בלי הרף מציין מצבים שונים של האובייקטים, שהם מושאיה של התפיסה . אך האם יש משהו שמקביל לעכשיו בזמן האובייקטיבי ? "קיום בזמן" אינו שווה משמעות ל"קיום בזמן נתון" . מכך שמצבי העבר והעתיד אינם בו-זמניים עם העכשיו, לא נגזר שאלה אינם קיימים כאשר הרגע שהוא "עכשיו" קיים . היעדרה של ההבחנה בין אופן חווייתו של הזמן ובין הזמן שהוא מושאה של החוויה בולט במיוחד בתורתו של קאנט . כזכור, קאנט הבחין בין ה...
אל הספר