11 מודעות לזמן והיחס לאובייקט

192 ירון סנדרוביץ מחייבנו לזנוח את הסברה שהאובייקט הטמפורלי אינו תלוי בכושר ההכרה - הוא לא יכול להיות האובייקט של הריאליסט הנאיבי . אך זוהי רק תשובה חלקית לשאלה . עניין זה מתברר במיוחד כאשר מבקשים לעמוד על טבעו של היחס לאובייקט במסגרת תורת הזמן של קאנט . לפי קאנט, מודעות לזמן חייבת לכלול יחס לאובייקט טמפורלי, אך מה יכול להיות טבעו של האובייקט הטמפורלי שדימויו כרוך בעצם אפשרותו ? לכאורה, אם אובייקט זה אינו מושאו של הריאליסט הנאיבי יש לזהותו עם מצב פנימי של הנפש המכירה . עם זאת, מעניין להעיר שאותם השיקולים שבגללם קאנט דוחה את עמדתו של הריאליסט הנאיבי, מאפשרים לו גם לדחות את זיהויו של האובייקט הטמפורלי עם מצב פנימי של הנפש . אפשר לאשר זאת גם על יסוד בירור פנומנולוגי . כאשר אני רואה את המכונית הנעה, מה שמוצג בתפיסה כמתמיד בתנועתו אינו מוצג כמצב פנימי של נפשי . את המכונית אני תופס כנעה . ישותו של העצם הנע מוצגת בתפיסה כנבדלת מישותו של הסובייקט של התפיסה . אישים אחרים, שמוצגים כנבדלים מהסובייקט של התפיסה, יכולים אף הם לתפוס את אותו העצם כנע . כאשר אני מאזין לשיר של שלום חנוך ברדיו של מכוניתי...  אל הספר
רסלינג