130 ירון סנדרוביץ לאובייקט הנע כמתמיד בשינוי מצביו אי-אפשר לפרש כמודעות לנפש המכירה . זאת גם אם מניתוח תופעת התפיסה החושית נדרש לייחס עצמי התמדה כתופס . אני רואה עורב שחור שחג לו בשמים . חוויות התפיסה שלי חופפות למעופו . אני אולי צריך להתמיד כתופס במהלך תפיסתי את העורב כעצם שמתמיד בקיומו במהלך תנועתו . אך האני התופס והאובייקט הנתפס אינם זהים זה לזה . את העורב אני רואה כעצם שמתמיד בקיומו, לא את עצמי . זהו היבטי מהותי של ההתנסות בזמן, שאליו אוגוסטינוס אינו מתייחס . לוק ממשיך את אוגוסטינוס, כאשר הוא מאפיין את אידיאות ההתמדה וההתחלפות כאידיאות שמקורן בחוש הפנימי . עמדתו מאפשרת לחדד את התהייה שעוררה עמדתו של אוגוסטינוס . בדומה לאוגוסטינוס, הוא סבר שאי-אפשר לתפוס את התמדתו ואת חילוף מצביו של העצם המפעיל את חושינו . לדעתו מקור המודעות להם הוא בהתבוננות פנימית בזרם חוויותיו של התופס . אך לוק סבר שהאידיאה "תנועה" מציינת איכות ראשונית של העצמים שהווייתם אינה תלויה בנפש המכירה, בעוד שהאידיאות של ההתמדה וההתחלפות אינן מציינות איכויות ראשוניות . עם זאת, כיצד ייתכן שהמודעות לתנועה, שמציינת "איכות רא...
אל הספר