346 יובל לוריא של הכרה וידיעה . הוא נודע באמירתו שהאדם הוא אמת המידה לכל דבר : לדברים שישנם ולדברים שאינם . השקפה זו פורשה כהשקפה יחסית בנוגע לאמת . השקפותיו על דת גררו את האשמתו בחוסר כבוד לאלים ואת גירושו מאתונה - האשמה שלאחר מכן הוטחה גם בסוקרטס, שבגינה נידון למוות . במסורת הפילוסופית הוצא לסופיסטים שם רע . לפי העולה מהדיאלוגים של אפלטון, סוקרטס הרבה להתווכח אִתם על יומרתם ללמד מעלות אתיות, שהן מידות אופי טובות וסגולות רוח רצויות . סוקרטס סבר שלימוד המקנה מעלות אתיות מחייב היכרות מטפיזית עם מהותה של מעלה אתית, שבעקבותיה ניתן לנסח לה הגדרה . הוא טען נגד הסופיסטים שהם אינם יודעים להגדיר את מהותה של מעלה אתית, והוסיף שגם הוא אינו יודע לעשות זאת . ואולם הוא טען שבניגוד להם ולשאר הבריות, הוא יודע שאינו יודע זאת . כשלא נגררו לוויכוח עמו על מהותה של מעלה אתית, לימדו הסופיסטים חכמה פוליטית מעשית : כיצד להצליח בחיים בחברה פוליטית, להשפיע על הנעשה בה באמצעים רטוריים ובדרך זו לשלוט בה . אריסטו, שהיה פתוח יותר בתפיסתו את תפקידה של חכמה פוליטית מעשית בחיי החברה, התנגד להם ולהשקפותיהם גם הוא . הו...
אל הספר