134 גלי דינור לפולחן שאינו באמצעות זבח, היכול להתקיים בכל מקום, לצד עבודת הקורבנות שמקומה רק במשכן ה' . כאמור, הכותב אינו מציין במפורש שהמזבח לעדות מהווה סמל לפולחן חלופי, הדבר נובע מההיגיון הפנימי של הפרשה, אשר מציגה שני סוגי מזבחות המקובלים, בסופו של המשא ומתן, על ידי העם : מזבח לזבח ( פס' ,19 29 ) ומזבח לעדות בו אסור הזבח ( פס' ,31 33 ) . המזבח לעדות בפרשה מוביל למסקנה שהוא מסמל פולחן שאינו באמצעות זבח . הצורך העז בקיום פולחן חלופי משתקף ממקום המזבח לאורך הפרשה, כך מזבח שהיווה עילה למלחמה מקבל לגיטימציה, בתנאי שלא יועלו עליו קורבנות מהחי ומהצומח . המהפך ביחס למזבח בין ראשית הפרשה לבין סופה, סייע לכותב לטעון שבלעדי הפתרון המוצע עלול עם ישראל לאבד חלק מהעם היושב מחוץ לכנען ולפיכך, יש לאמץ את הפתרון המסייע להכרה בקשר שבין חלקי העם החי בארצות שונות והעובד את ה' . בספר יהושע קיימים שלושה מונומנטים לעדות : גל האבנים שנבנה לזיכרון מעבר הירדן ( ד 20 - 24 ) , האבן הגדולה לעדות הברית בין ה' לבין העם ( כד 27 ) והמזבח שלפנינו, המהווה עדות לקשר בין שני חלקי העם - זה היושב בארץ וזה היושב מחוצה לו...
אל הספר