118 אוֹמי לייסנר התחלנו להחליף בינינו מבטים, מה עושים ? הפעלנו את היועץ המשפטי, את משרד הבריאות, את כל מי שרק היה אפשר, כולל פסיכיאטר, שיבדוק אולי משהו בשיקול הדעת שלה לא נכון . מסתבר שהאישה כשירה להחלטה, יודעת מה היא עושה, יודעת מה היא רוצה ומהן ההשלכות של ההחלטה שלה . וככה עובר הזמן, ואנחנו לא יכולים לנתח, לא יכולים לעשות כלום כדי להציל את התינוק . באיזשהו שלב סגרנו את המוניטור כי היה פשוט מזעזע לראות איך העובר הולך ונגמר . וכך היה ובסוף העובר נפטר . קיבלנו שיעור מהחיים מה זה בדיוק - האוטונומיה של האדם . בהמשך סיפר חבר אחר לפאנל, זאב ויינר ( מנהל יחידת האולטרה- סאונד, אגף נשים ויולדות ) , עוד סיפור על דילמה דומה : גם יום שישי . יולדת בפתיחה גמורה . כשאני הגעתי למחלקה זה היה כבר אחרי 5 - 4 שעות של פתיחה גמורה, שפירושה, שהתינוק איננו יוצא והיולדת אינה יכולה ללדת . בדרך כלל, כבר אחרי שעתיים-שלוש של פתיחה גמורה מיילדים בניתוח קיסרי . הסברנו לה את המצב - הראש לא יוצא, צריך ניתוח קיסרי . והיא מסרבת . לא ! מוחלט . עוברת עוד שעה ועוד שעה, כבר 7 שעות והאישה בשלה - לא מוכנה לניתוח . בדיוק כמו ...
אל הספר