'חַקּֽ'הוּם לֽהוּם': על אובדן ומלנכוליה אזרחית

368 'חַקּֽ'הוּם לֽהוּם' אהבת הילד יקרה, לו ידעתם ! חוּבּ אַלוַלַד גַאלְי יַא דִ'י גַ'רַבּֽתוּ ! יקרה מן הכסף אשר אצרתם ! וַאגֽלַא מִן אַלפִ'צִ'ה דִ'י כַּסַבּֽתּוּ ! לבי מלא, אמא, למי אספר וישמע ? קַלֽבִּי מַלַאן, יַאוּמַה, עַלַא מַן אַשְׁכִּי ? אספר לרבוני, אתיפח ואדמע ! וַאשְכִּי עַלַא רַבִּי וַאחִן וַאבְּכִּי ! 3 באחד מביטוייה הפואטיים, המלנכוליה מופיעה בדמות אישה זקנה המסירה את צעיפה מעליה ומשליכה אותו על איש המתבונן בה . הצעיף צונח על המתבונן, מתלפף לאחוז בו ומכניעו לעצב עמוק עד כי מתרוששים כוחות נפשו . בחלוף זמן לא רב נמצא לאיש מזור בקרקעית המצב המלנכולי . שקיעתו ושהותו בתוגה היא שפותחת לרוחו פתח לגאולת הדמיון, לזרימה ולתנועה של חיים . ערכה של מטפורה זו, המיוחסת למשורר הצרפתי אלן שארטייה ( Kilbansky et al . , 1964 ) , הוא בהחרגתה את המלנכוליה מדימוייה המקוריים, שהם סוליפסיסטיים ופסימיים ( פרויד, 2006 ) , אל תחומי היחס הבין-אנושי והתקווה . המטפורה יפה להאיר על הנושאת בכובד המרה השחורה, הדמות שמבעד לדימויים התרבותיים . ניתן לראות בה מייצגת אך גם חסרת מתחרים ליגון ולתוגה - אֵם זקנה ....  אל הספר