116 אלי גליה מגלה ששורשי המאבק, שהביא בסופו של דבר אל התפנית המרקסיסטית, החלו להתפתח עוד קודם לכן . מלחמת 1967 שימשה כגפרור שהצית את חבית אבק השריפה אשר מאז 1962 התקוטטו עליה שתי הקבוצות היריבות בהנהגת הקומיון : הקבוצה של חבש וחדאד והקבוצה של מוחסן אבראהים ונאיף חואתמה . 257 המפנה שחל בהנהגת התנועה לעבר המאבק המעמדי התמקד בצורך לבנות מחדש את הישות המדינתית הקיימת על בסיס קווי יסוד חדשים, כתחליף לרעיון הקודם של האומה הערבית המאוחדת . באחד ממאמריו המפורסמים על קִצה של הפן – ערביות כתב פואד עג'מי שהפלגים שהונהגו בידי יאסר ערפאת וחבש בתוך התנועה הלאומית הפלסטינית היו הראשונים שוויתרו על חסות הזרם הפן – ערבי בעקבות התבוסה הערבית הגדולה של 1967 . לנוכח העובדה שהפלסטינים היו הקבוצה הלאומית שספגה את הפגיעה הקשה ביותר מהתבוסה ומהכיבוש שבא בעקבותיה, היה זה מובן מאליו שהפלגים הפלסטיניים יהיו הראשונים שיתפכחו מאשליית האחדות . 258 "תוצאות מלחמת יוני 1967 היו מקרה קלאסי של מצב מהפכני", כתב עג'מי, "על כל מרכיביו הטיפוסיים : תבוסה צבאית, תשישות פנימית, אי-נחת של משכילים, פער דורות אשר עד מהרה הפך לתוה...
אל הספר