69 הפנומנולוגיה של האחר להמשאת הזמן . תרומתו של מילר מצטיינת בהשלמת עבודתו של הוסרל בהצבת הניתוח הלוגי של הפרוֹטֶנציה לרמה שבה הוצגה 246 בניתוח זה, הרטנציה כחלק מהותי מאופק ההתנסות ב"כעת" . משמעותו המלאה של "הכעת" ניתנת על רקע נוכחותם בו-בזמן של מה שעבר עלינו ( "הכעת-שעבר" ) ושל מה שאנו מצפים שיקרה בהמשך ( "הכעת-שיבוא" ) . המשאת הזמן, אם כן, מותנית בתיאור תלת-רובדי של חוויית "הכעת" על רקע מה ש"כרגע היה" ו"מיד יבוא" . אף כי יסודותיה בתקופה זו, נראה שזו הגישה שהוסרל טיפח 247 במיוחד החל מ לוגיקה פורמלית וטרנסצנדנטלית ( 1929 ) ואילך . התוצאה המרכזית של הניסיון לתאר את כינון המודעות לזמן האימננטי באופן גנטי היא ההכרח להכיר במודעות כשלעצמה, ולא כקוטב סובייקטיבי של האקט ההתכוונותי בלבד או כאידיאה קאנטיאנית : "אני טהור" . אין אפשרות לדבר על כינונה של מודעות לזמן האימננטי בלי לחשוב על כינונה העצמי של המודעות, של סובייקט נמשך-בזמן . נושא זה יידון בהרחבה בפרק ה', העוקב אחר התפתחותו של המושג "האני הטהור" . כינון החלל בזמן : נספח X של 'המודעות לזמן הפנימי' ( 1907 ) 248 הוסרל חקר את נושא כינון הזמן ...
אל הספר