190 ישי מבורך והיה נכנס אצל איזה אדם, מסתמא היה נכנס להקטנים במעלה כגון עניים וכיוצא, והיה מדבר על ליבו מהתכלית של כל העולם, היות שבאמת אין שום תכלית כי אם לעסוק בעבודת השם כל ימי חייו ולבלות ימיו בתפילה להשם יתברך ושירות ותשבחות וכו', והיה מרבה לדבר עמו דברי התעוררות כאלו, עד שנכנסו דבריו באזניו, עד שנתרצה אותו האדם להתחבר עמו . ותכף כשנתרצה עמו, היה לוקחו ומוליכו למקומו שהיה לו חוץ לישוב . כי אותו הבעל תפילה הנ"ל בחר לו מקום חוץ לישוב כנ"ל . ובאותו המקום היה שם נהר לפניו, גם היה שם אילנות ופירות, והיו אוכלים מן הפירות, ועל בגדים לא היה מקפיד כלל . בעל התפילה נכנס ליישוב ומערער את הסדרים שלו . הוא מרבה בדברי התעוררות, אך הפלא ופלא, אין הוא מבטיח דבר — לא עולם הבא נוסח דרשנים חרדים ; לא חיים נכונים ועמוקים סביב שולחן השבת המאיר והמשפחתי נוסח דוברי הציונות הדתית ; גם לא חיבור לאוצר של מורשת לאומית חביבה ומחכימה נוסח מורי ההתחדשות היודו – חילונית . מה שבעל התפילה מעורר עליו הינו חוסר התכליתיות של הקיום . "שבאמת אין שום תכלית" — לא חומרית, לא רוחנית, לא דתית — אלא רק "לבלות", דהיינו לבזבז...
אל הספר