172 רחל אסתרקין מישבנו של השכן ומיד נתעשת - לא נורא, אבל אם נציב במרפסת האמבטיה טלסקופ - נואשם במציצנות ובמקרים קיצוניים ניכלא או נאושפז . הדחף למציצנות טבעי, אך כבני תרבות מחונכים ושומרי חוק אנחנו אמורים להיאבק בו . הקולנוע מציע לנו פתרון נפלא - שילמנו על כרטיס ואנחנו מקבלים אישור להציץ ולחדור אל האינטימי והכמוס ביותר בחייהם של אחרים, פיזית ונפשית . בדומה למציצן החולני שבחצר, אנחנו מסתתרים בחושך . ממש כמוהו אין לנו מושג כמה ייחשף בפנינו, ובדומה לו אין מגע אמיתי בינינו לבין האובייקט שלעולמו ולגופו אנחנו מציצים . אם זה המצב, והפרי המתוק ממילא אסור, אך טבעי שנרצה למצות את התענוג עד תום ולהתבונן בצעירים, יפים ומתוחי עור . הדחף השני שמסופק בחוויית הצפייה הוא הנרקיסיזם, תופעה המתייחסת אל העונג שבהתבוננות בעצמנו . נרקיסיזם, כמו המציצנות, הוא טבעי ורצוי, אבל עלול להתפתח להפרעה נפשית . הקולנוע מספק לנו גם במקרה זה נרקיסיזם לייט, נוח למשתמש ולא מזיק לסביבה . תהליך ההזדהות שיוצרי הסרט מתאמצים כל כך ליצור גורם לנו להרגיש ולו לזמן קצר הגיבורים והגיבורות שעל המסך . הם הבבואה המשופרת והמשודרגת שלנו ...
אל הספר