סוף דבר: דמיוּן השיבה ושיבת הדמיון

174 סדרה דיקובן אזרחי אך ההזדמנות לקידוש עצמי, כוחם המפתה של אבנים מקודשות ואתרי קבורה, התנגשו עם התנגדות עיקשת של היהדות לשכון במקום אחד . האנדרטאות הפזורות על פני הנוף הישראלי לציון טרגדיות וניצחונות ישראליים, הרטוריקה הפוליטית והטקסים הציבוריים שאמורים לקרקע את הזיכרון עשויים לרופף באופן זמני אך לא לשחרר לגמרי את הדיבוק חסר-המנוח מאחיזתו בגוף היהודי . החלופה הציונית הציעה סיגור אוטופי או משיחי לנרטיב הגלותי, ואפילו את הפרק שבו מסופר על השמדת יהודי אירופה הצליחו לשלב בחזון הגאולי של תחייה לאומית בזמן היסטורי . ההשלכות של החליפין האלה נושאות משמעות בדמיון היהודי וגם בפוליטיקה היהודית . כיצד מחליף הדחף לסיגור והכלה את הפתיחות והסיגור, והיכן מוצאים אפשרויות נרטיביות בתרבות שהתמכרה לטריטוריה, שהתמגנטה לאדמה ולכוח המשיכה עצמו ? כיצד משפיע ניכוס הגיאוגרפיות של הנפש ושל המקומות הקדושים, כאתרים של מגע ומשא אזרחי, על האחיזה בנופי הבדיון היהודי ? מהם התנאים המינימליים לקיומה של ספרות בגן העדן שאליו חזרו היהודים, לכאורה, שבו כל הסיפורים, האגדות, ה'מערכען', וה'בובע-מיישעס' אמורים להסתיים ? יְרוּ...  אל הספר