38 אריק לוראן לאופני הקשירה בין ממשי, סמלי ודמיוני . הם החזיקו בעמדתם, בהמשגתם את הפסיכואנליזה בכללותה, במגוון הערותיהם הקליניות, תמיד מפתיעות, שזעזעו כל צורה של סיווג מקובע . הם החזיקו בעמדתם, בתפסם מה שבשיח העכשווי יהפוך להיות המסמן שעימו ניתן יהיה לגשת לממשי אחר מזה של הפסיכוזה : אוטיזם . בכך הטרימו את הצלחת מסמן זה, אשר היום מציין כמגפה פרדיגמה חדשה של סבל נפשי . הם הגיעו עד כדי הפיכתו לסטטוס "אחר" של הסובייקט, אשר לא עוד קשור לשדה הפסיכו – פתולוגיה, בוודאי לא יותר מבחירת "מגדר" . האין זאת שהאיווי להטרים אירוע ולהחזיק בעמדה זו של הַגָּדָה נמסר לרוזין על ידי אמה, העיתונאית מעוררת ההשתאות ז'נבייב טבואי ( Tabouis ) ( 1892 - 1985 ) , אשר החלה כל אחד מטוריה ב : "מחר תדעו . . . " ? כך או אחרת, עוצמה זו של הגדה אמהית השתנתה פרדוקסלית עם סיום האנליזה של רוזין . סיום האנליזה הותיר אותה עם תחושה שבכל אופן תהיה תמיד באיחור ביחס לעצמה, שלעולם לא תגיע בתיאור הקליני שלה לנקודת ודאות שאליה עשויה הייתה להגיע ברגע מסוים באנליזה שלה, רגע אשר חפף לתחילת הפרקטיקה שלה . ז' – א מילר הדגיש מתאם זה בהעניקו...
אל הספר