סיפורי המדינה הדמוקרטית 213 אמצעי התקשורת של ימינו מאורגנים ומצוידים במיטב הטכנולוגיה למעקב אחר האירועים ולתיעודם, ואמצעי הפצת המידע הקיימים כיום מאפשרים הפצה של מידע טרי ברוחב סרט אינסופי ובזמן אמת לכל צורך מעשי . כאמור, המידע הזה גם אמור, מן הסתם, להיות חשוב ומעניין יותר עבורנו מאשר מידע על העבר : אנו, צרכני המידע, נוטים לתפוס את המדינה שבה אנו חיים כמשהו השייך לנו באופן זה או אחר, ולכן גם קרוב אלינו — רגשית ( ובוודאי פיזית ) . בהתאם לכך, באופן כללי דומני שלא אחטא לאמת אם אומר כי אנו באמת חשים שפחות או יותר אנו יודעים מה קורה במדינה שלנו, ובפרט בממשל שלה . אלא שבסופו של דבר, גם כשמדובר בממשל של המדינה שלנו, אין לנו, צרכני המידע, גישה ישירה לרובו המכריע של המידע שנוצר על ידי המציאות . וחסם המידע החיצוני של צרכן המידע ניצב איתן בינינו לבין המידע שמייצרת המציאות : אפילו אם הדבר אפשרי, אף אזרח לא יקפוץ באמצע יום העבודה שלו למליאת הכנסת כדי לקבל מכלי ראשון את המידע שמייצר מוסד זה . ובכל מקרה, היות שמה שמתרחש בממשל הוא בבחינת אירוע מורכב ביותר, איש אינו יכול לקבל ישירות מהמציאות מידע המשקף...
אל הספר