192 עקרון אי-הידיעה מעבר לכך, חוקרי הדינוזאורים חייבים לספר סיפור . אילו הם מסרו לציבור צרכני המידע רק עובדות, איש לא היה מתעניין בעבודתם . "מצאנו מאובן כזה וכזה במקום כזה וכזה ועצם כזאת וכזאת במקום כזה וכזה" — זה לא מעניין אף אחד . אולמות התצוגה במוזיאונים למדע המוקדשים לעידן הדינוזאורים היו נותרים ריקים ממבקרים אילו במקום דגמים מעוררי יראה ופליאה של דינוזאורים היה מוצג בהם רק מה שנותר במציאות מאותו עידן : שרידים נטולי חיות וחסרי כל פאר והדר, שאין בהם דבר המצית את הרגש ואת הדמיון . במקום זאת, מי שמתעניין בתחום היה הולך למתחרים : לבתי הקולנוע המקרינים סרטי דינוזאורים . כדי ליצור עניין בעבודתם חייבים החוקרים לספר סיפור : להציג דגמים בגודל טבעי, שלדים שלמים או לכל הפחות הדמיות מחשב ( וכאמור, פרט למידע שמספקים המאובנים, ביצירתם של כל אלה יש חלק נכבד מאוד למידע שמקורו אינו במציאות של עידן הדינוזאורים ) . מומחי הדינוזאורים חייבים להציג תמונת מציאות שוקקת ומלאת חיים . ואנו, צרכני המידע, מרוצים מהעסקה הזאת . כי האמת היא שגם אותנו לא כל כך מעניינות העובדות . אנחנו רוצים סיפור טוב . וזה בדיוק מ...
אל הספר