110 עקרון אי-הידיעה הרעועים שעליהם נשען המחקר ההיסטורי "המגלה", וכן המכשולים החמורים שמציב הזמן בין המידע שנוצר על ידי מציאות העבר לבין מי שמדווח על אותה מציאות עבר . מבין השתיים, תורת הגילוי הרבה יותר מעניינת מבחינתנו, כי היא עוסקת בהגדרת גבולות הידע על המציאות ( גם אם באופן שגוי, לטעמי ) , ובזאת בדיוק עוסק ספרנו . תורת הכינון בעצם מכירה בכך שההיסטוריה אינה אלא סיפור, ולכן יש לי פחות עניין להתווכח איתה . על פי וינריב, "תורת הגילוי מגלמת את גישת השכל הישר להיסטוריה, והיא המקובלת על רוב ההיסטוריונים" ( שם, עמ' 338 ) . האם השכל הישר מבטיח ידיעה ? האם קונצנזוס או תמיכת הרוב מבטיחים ידיעה ? או במילים אחרות : האם השכל הישר או הקונצנזוס מבטיחים כי המידע הנדון משקף את המציאות — המציאות האחת והיחידה, שאין בִּלְתה ? בשכל הישר ובקונצנזוס כאמות מידה לידע נעסוק בהרחבה בחלקו השלישי של הספר ( אז גם נראה כי שני אלה קשורים קשר עבות ) ; אך לעת עתה נאמר רק זאת : הן השכל הישר והן הקונצנזוס עשויים בהחלט להסכין עם מידע שאינו יציר המציאות — שלא לומר, לקבלו בזרועות פתוחות ובנפש חפצה . "ספקנות בנוגע להכרת העב...
אל הספר