127 אינסופית", גישה שבה הממשות, כולל הממשות של האדם האירוני 137 האירוניה אינה שוללת תופעה זו עצמו, מאבדת את תקפותה . או אחרת, אלא את הקיום הממשי כשלעצמו , ומשום כך היא 138 היא פותחת לפני האדם אינסוף אפשרויות ועושה אינסופית . אותו חופשי, אך מוסיפה להחזיק אותו בהווה . האירוניה אינה זונחת לגמרי את הממשות, אלא מחסלת את מעמסת ההיסטוריה המונעת מן האדם להיות חופשי באמת . האדם האירוני חופשי אפוא מן ההיזכרות, וזהו התנאי הראשון ליכולת לאהוב באמת, לפי קירקגור . אך האם אהבה ואירוניה הן לא מונחים סותרים ? בעבודת הדוקטורט של קירקגור, שנכתבה לפני ביטול האירוסין, נשארה האירוניה כוח שלילי, ואילו בספרו חזרה הוא מוסיף לה היבט חיובי . האירוניה הופכת לכוח השומר על האיזון הנכון בין האפשרות לממשות . האוהב הנוקט אירוניה יכול להפוך את ההיזכרות לחזרה 139 הרגע הממשי עמוס מדי בהיסטוריה, בכלואת המוות לחיים . אובדני העבר ומכאוביו . האירוניה משחררת את הממשות מהיבט מגביל זה . במקום להישאר כלוא בעבר, האדם יכול להשיב לעצמו את שדה האפשרויות האינסופי . לאירוניה אין אפוא דבר וחצי דבר עם ציניות, כפי שאפשר להניח בטעות : שלי...
אל הספר