20 ואינה דורשת את התערבות האדם . ולבסוף, בדרך כלל הנשימה היא בלתי נראית : בתנאים הרגילים איננו רואים את האוויר שאנחנו שואפים ונושפים . שלושת המאפיינים האלה — חילופין עם החוץ, סבילות ואי-נראות — הופכים את הנשימה למשהו טריוויאלי פחות מכפי שנדמה במבט ראשון . אפשר לחשוב עליה כעל תווך סביל למחצה ובלתי נראה, כעל סף בין הפנים לחוץ, על כל הבעיות הכרוכות בכך . במובן זה הנשימה יכולה להיות מוקד לחקירת הזהות : מי נושם ? אך גם מה הוא נושם, שואף ונושף ? השאלות הללו קושרות את הנשימה לדמות הכפיל, הנמצאת גם היא על הסף שבין האני ללא-אני . הנשימה והכפיל מערערים את גבולותיו הברורים של הסובייקט ופורצים אותם, אך שניהם נשארים בלתי נראים עד שמשהו משתבש : קוצר נשימה במקרה האחד, הופעתו של כפיל מאיים במקרה האחר . כמו הנשימה השקטה לרוב, המכריזה על קיומה רק כשצצה בעיה, כך יש לנו כפילים חשאיים המגיחים ממקום מסתור בשעת חירום, אם כי לרוב בדרך עקלקלה . הכפיל פרח בספרות הרומנטית והגוֹתית של המאה התשע עשרה מסיבות שאציג אותן בהרחבה בפרק הבא . לצורך הדיון בפרק זה, די לציין שהכפיל הספרותי שימש להצגת יסוד או תכונה לא רצויים...
אל הספר