[ 76 ] הממושכת שגורלנו המדיני נשקל על כפות המאזניים, את החרמות הנשק, את מאסר המגינים, את רפיח ולטרון ; כל שכן את מעשי השלטונות בכל תקופת התוהו-ובוהו . הלגיון לא הציג את עצמו רשמית כ לגיון ערבי עד לאחר עזיבת הבריטים, ואולם אנשיו ומפקדיו השתתפו במערכות התקפה שונות בצורה מוסווית, פחות או יותר ; זמן רב לפני הפלישה הרשמית עמדנו לא רק כנגד כנופיות מקומיות, אלא גם כנגד חודרים רבים מעבר לכל גבולות הארץ : מצרים — לנגב ; עיראקים, עבר-ירדנים, סורים, לבנונים — לשאר חלקי הארץ . החודרים חדרו כנופיות-פלוגות, בחלקן הרב אנשי צבא שהחליפו את מדיהם בכאפיות, בפיקוד קציני צבא . חדרה לארץ גם חטיבה שלמה בראשותו של פאוזי ביי קאוקג'י ( אחד מקציניו היה שישאקלי העומד עתה בראש צבאות סוריה ) , חטיבה שקיבלה את אימונה הצבאי במחנות מאורגנים והיא מצוידת בנשק חיל רגלים על פי תקן צבאי, וכתוספת — גם בתותחים ומכונות משוריינות נושאות תותחים . לא הייתה קיימת “חזית" . היא הייתה בכל מקום ומקום ! האויב יכול למצוא מחסה, סִתְרָה ומקור אספקה בכל כפר ערבי ; מכל כפר יכול היה לצאת ולתקוף . דרכי הארץ ושביליה, חוץ מקטעים מועטים, היו כו...
אל הספר