298 | עוזי שביט לדת, לא ממקמת את האל בשמים ולא מחפשת אותו בעולם החיצון, אלא בתוך האני . הרומנטיקה פונה פנימה ( לתוך האדם ) ולמטה ( לתוך האדמה ) , במקום לפנות החוצה ולמעלה . ענברי : אתה אומר "הרומנטיקה", כאילו היא הייתה זהה בכל מקום . לא יותר מדויק לדבר על רומנטיקות ( הגרמנית, הצרפתית, האנגלית ) ? שביט : התפיסה המקובלת היום, שנוסחה בצורה הבהירה ביותר על ידי רֶנֶה וֶלֶק ( René Wellek ) , אומרת שהרומנטיקה הייתה אותה רומנטיקה בכל מקום, למרות שהיו גוונים רבים . ענברי : איך ולק מגדיר רומנטיקה ? שביט : לפי שלושה יסודות . היסוד הראשון הוא הדמיון . לפני התקופה הרומנטית, הדמיון נחשב נחות מהשכל . לעתים קרובות הוא אפילו נחשב כדבר שלילי, מתעה . ביצירה מתקופת ההשכלה, מהראשונות בספרות העברית החדשה, 'לישרים תהילה' של רמח"ל, יש חלוקה ברורה של טובים ורעים : הטובים הם שכל, יושר ואמת ; הרעים הם רהב ותרמית . רהב שואל את תרמית : "למה שׂכל כל כך שונא אותי ? " ותרמית עונה : "מפני שהתחנכת בבית דמיון " . כלומר, הדמיון מופיע אצל רמח"ל ובני דורו כאבי השקר . ואילו ברומנטיקה נהפכת התפיסה הזאת על פיה, והדמיון, הדמיו...
אל הספר