בין ביאליק להרצל: הגלוי והנסתר

216 | עוזי שביט צורנית וריתמית ומבחינת הקול הדובר וטון הדיבור, על סיטואציית המעבָר מתקופה לתקופה וממנהיגוּת למנהיגוּת בתנועה הציונית, בהקבלה למעבר מתקופה לתקופה וממנהיגות למנהיגות בימי יציאת מצרים, ערב כיבוש הארץ . החלק הראשון, הארוך — שש-עשרה סטרופות דו-טוריות, במשקל אטי של הקסמטר טרוכיאי, בחריזת צמדים נשית ; והחלק השני, הקצר — שש סטרופות מרובעות במשקל אנפסטי מהיר, ארבעה ושלושה אנפסטים לסירוגין, כשכל הטורים מסתיימים בסיומת גברית חדה, מסורגת, שבּה טורים א - ג אינם נחרזים, בעוד טורים ב - ד חורזים בעקביות בחריזה גברית נמרצת . מיהו הדובר של החלק הראשון ? — לא ברור : האם אלו בני הדור השני, הצעיר, של הנודדים במדבר, כשם שסבר מרדכי בן הלל הכהן ( תרצ"ג, עמ' 29 - 30 ) , או שמא זהו משה רבנו, לפני מותו, כשם שסבר לחובר 1 לעומת זאת ברור לחלוטין, שהדובר ( תש"ד, כרך א, עמ' 208 - 209 ) ? בחלק השני הוא המשורר, וכי הקול הדובר בחלק זה הוא מהימן . המעבר מתקופה לתקופה מתואר כמעבר מימים של תעייה ונדידה לימים של מסע תכליתי, ממצב של עבדות רוחנית למצב של חירות, מפסיביוּת לאקטיביוּת ומפעילוּת שקטה, דמומה, מוצנע...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד