86 | עוזי שביט וָאָבוֹא לְ גַ דַּ ע הַמָּחוֹג הַלָּבָן הַחוֹתֵר וְזָע אֶת הַיְשׁוּעָה הַקְּטַנָּה כִּמְשׁוֹטֵי הַתֵּבָה אֶל הָרֵי אֲרָרָט, — לְבַעֲבוּר יִזַּח עַל לוּחַ-אוֹרְלוֹגִין הַשָּׁחוֹר רַק מָחוֹג יְחִידִי — אֶצְבַּע אֵל דַּוָּי הַשְּׁחוֹרָה . ( ׳דוי׳, עמ׳ קכט, הפיזור במקור ) על רקע סיום חד-משמעי זה, שאף הוא, באופן פרדוקסלי, סיום אסכטולוגי, העוצר את הזמן ומעגן את האנושות בקוטב אחד ויחיד, נצח הקוטב השחור של הדוי — יש עניין רב וחידוש ביצירת ההמשך, "גלגול", שראשיתה דווקא במוטיב המבוכה . ב נקודת המוצא ל"גלגול", כמו לכל יצירת שלונסקי מראשיתה ועד סיומה, היא התחושה של השתלטות החוּלין על העולם : שְׁחוֹרוֹת הֵן סְפָרוֹת הַמִּנְיָן לְיָמִים שֶׁל חֻלִּין וַאֲדֻמּוֹת — לְשַׁבָּת וְיוֹם-טוֹב . כָּךְ הָיָה לְפָנִים עַל כַּדּוּר הָעוֹלָם . וְעַתָּה נִשְׁתַּנּוּהָעִתִּים, וְעַל בְּשָׂרוֹ הַנָּבוֹךְ שֶׁל הָאָדָם בָּאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי אוֹתִיּוֹת חֻלִּין תַּשְׁחֵרְנָה שְׁסָ"ה יָמִים רְצוּפִים בַּשָּׁנָה לְמִנְיַן הַחַמָּה : שְׁסָ"ה שֶׁל חֻלִּין . 3 ( "גלגול", עמ׳ 4 , ההדגשות במקור ) . 3 מספרי העמוד...
אל הספר