14 | עוזי שביט מתיאור זה משתמע, כדומה, כי שעה שמדובר על "אקלים ספרותי" או על "סגנון של תקופה" אין הדברים אמורים בכל מה שמתפרסם בתקופה זו אלא בראש ובראשונה במה שמפרסם דור היוצרים החדש העולה על הבימה בתקופה זו . אמנם סימונו של דור זה עשוי להשפיע לעתים גם על סימונו של דור קודם, אך אין זה כך בהכרח, וּודאי שהשפעה אפשרית זו אינה מיידית . לפיכך אתמקד כאן בעיקר באותם יוצרים השייכים לדור החדש בשירה הארץ-ישראלית של שנות העשרים, ובראש ובראשונה בבולטים שבהם : שלונסקי, למדן ואורי צבי גרינברג . הדגשתי בכותרת דברַי הן את הזמן והן את המקום ולא במקרה, שכּן החידוש הכפול, של הזמן ושל המקום, מייחד את המהלך החדש של שנות העשרים הן מאלה שקדמו לו והן מזה שבא אחריו . מהלך זה אינו קשור רק בהופעת דור חדש של משוררים, שלידתם על סף המאה העשרים ( אצ"ג — 1894 , למדן — 1899 , שלונסקי — 1900 ) ; משוררים, שהתבגרותם חלה בשנות מלחמת העולם הראשונה ושנות המהפכה שבעקבותיה, ושחוויות היסוד שלהם, הרגשיות והאינטלקטואליוֹת, הן אלו של "שקיעת המערב" ו"קץ העולם הישן" מכאן והתמוטטות "העולם היהודי" של מזרח אירופה מכאן ; הוא קשור גם בה...
אל הספר