מבוא

אהד זהבי 130 מהר מדיי", כך חותם דלז את הספר, "הבנאליות של היומיום או, מן הצד השני, ייסורי השיגעון" . 1 ליצירת האמנות יש, לפי דלז, תפקיד קריטי ביצירת מובנים חדשים, שישחררו את המחשבה מהמובן מאליו המדכא שבו היא מדשדשת . אבל דלז מודע לכך שגם הפוטנציאל המגולם ביצירת האמנות — פוטנציאל אונטולוגי, אסתטי ואתי — נידון בסופו של דבר להתכסות בבנאליות של חיי היומיום, שישכיחו וישככו את האפקט של האירוע האמנותי, או להידרדר לייסורים של שיגעון . בנאליות ושיגעון — אלה שתי הסכנות המאיימות על המחשבה, שתי האפשרויות שכנגדן יוצאת האמנות המגמגמת את השפה כדי למסור דרכה אירוע סינגולרי . הסכנות האלה מופיעות גם במקומות אחרים בכתביו של דלז . כך, למשל, ב מהי פילוסופיה ? מופיעה דאגה דומה בסיום המהלך התיאורטי . בפני המחשבה, אומרים דלז וגוואטרי, ניצבות שתי סכנות קיצוניות : או שנוּבל בחזרה אל הדעה שממנה התכוונּו לצאת, או שנושלך אל תוך הכאוס שמולו התכוונּו להתייצב . 2 הדעה הרווחת מכאן והכאוס של הטירוף מכאן — אלה הסכנות האורבות למחשבה, למי שמנסה לברוח מהבנאליות של הקונוונציה, מהדכאנות של המובן מאליו . אבל מי שיודע, כמו הסופר,...  אל הספר