קנוני ופופולרי 194 ולבסוף, אולי צריך להשתתק . לעת – עתה, לפחות . הלא מתי נחוץ המכשף לשבט שלו אם לא בימי אסון או חרדה או בלילות – הזוועה או להיפך, בימי חדוה גדולה, לעת אקסטזה . בזמנים אחרים, רק מעטים צריכים את כל הדבר הזה . אינני יודע . אני לא אגדיר כאן כעת את "מצבו של השבט בזמן הזה" — מחשבותי שמורות אתי . אבל אם אמנם השבט שלנו יש לו עכשיו מנוחת – ביניים קצרה ולא – נוראה בין הפורענויות והאקסטזות — כי אז למה כשפים ולמה סיפורים . תנו לו זמרים, תנו לו בדרנים — וינוח בשלום . 2 עוז, בעין חדה, הצביע על האשליה שב"מנוחת הביניים", כביכול, של השבט ; אבל באותה עת ובאותה חדות הוא הצביע גם על כך שמנוחת הביניים ה"קצרה והלא נוראה" אין מתאים לרוחה יותר מאשר בדרנים וזמרים . אם לתרגם את ההבחנה הזו לשדה הספרותי, אפשר לומר בעקבות עוז שהספרות הראויה, שמוגדרת 3 ולייצר בדרך הזאת, באותו מאמר כניסיון "לצלם ישר אל תוך השמש הקיצית", הישראלית, את העומק הספרותי, שהוא "כדין כל סיפור טוב, מעשה – כשפים 4 — הספרות הראויה הזאת צריכה לפנות את והעלאת שדים ורוחות – מתים באוב" מקומה לספרות בידורית, ספרות פופולרית, שמספרת סי...
אל הספר