שירי ולדימיר ויסוצקי: סיפורי קנון

קנוני ופופולרי 110 תופעה מיוחדת במינה, מעין השלמה ספרותית של הפולקלור הרוסי ושכלול צורתו בידי משורר מודרני . במצב של כפל התרבויות המאפיין את התרבות הרוסית, מגייס הפולקלור הרוסי רק יצירות בודדות או מוטיבים ופרגמנטים מהתרבות הגבוהה, כמו למשל השירים "סערה נהמה, גשם רשרש" לק' רילייב, "הרוכל" לנ' נקראסוב ו"פעמוני הכנסייה" לי' קולזלוב ) תרגום שירו האנגלי של ת' מור ( , שהפכו לשירים עממיים לכל דבר . באשר לוויסוצקי, מדובר בהפיכתו של מכלול יצירותיו, המשתייכות לתרבות הגבוהה, לנכס של התרבות העממית . בשנת 1920 כתבה המשוררת מרינה צווטייבה : "מקומו של בלוק או יסנין עדיין ריק ברוסיה . המנגינה הרוסית השורשית שהתפצלה לשפע נחלים, זרמים ונהרות חייבת להתאחד לזרם אחד, להיות מושרת שוב . על מנת להיות משורר לאומי, עם שלם צריך לשיר דרכך . אך לצורך זה לא מספיק להיות כולם, צריך 2 בשנות ה – 60 של התקופה הסובייטית החל העם הרוסי לדבר להיות כל אחד" . דרך שירי ויסוצקי . הוכחה לכך ניתן למצוא, בין היתר, בנוכחותה הרחבה של שירת ויסוצקי בשפת הדיבור, בעיתונות ובתקשורת ההמונים ברוסיה . הציטוטים מכתביו כבר נתפסו כחלק מן השפה ...  אל הספר
רסלינג