206 שמעון מרום יותר של פסיכולוגיה התייחסותית ואינטרסובייקטיבית, שבבסיסן עומדת הכרה בחוסר התוחלת של חקירת נפש האדם במנותק מחקירת מערכת היחסים שלו עם סביבה דינמית ומגיבה . אך קסמו של הסטרוקטורליזם הפשטני של היפוקרטס וגלנוס לא פג, והוא המשיך למשול בכיפה שנים רבות . הדבר נכון במיוחד בביטוייה השונים של הגישה שלפיה ״הנשגב, תולדה של מרכיביו הנמוכים, מתואר כתופעה אשר ׳אינה אלא׳ — אינה אלא דבר אחר, 290 דברים קטנים הקבורים עמוק בתוך גופו של מסוג נחות למדי״, הפרט, ממתינים לגילויים על ידי ניתוח ״מבנים בדידים היורדים מטה ומטה בסולם כל הדברים, כאילו סיבת קיומנו מצויה כל כולה 291 גם היום אפשר לשמוע מומחים המדברים על ״חוסר בתוכנו״ . איזון כימי״ כגורם למחלת נפש, בין שמדובר בפעילות יתר או חסר של דופמין, סרוטונין, נוראפינפרין או גלוטמט, ובין שמדובר — במורד סולם כל הדברים — בקבוצה זו או אחרת של גנים הקובעת את האישיות שלנו ואת ביטוייה הנורמליים או הפתולוגיים . הרדוקציות הללו מפתות ; הן היו כאלו מקדמת דנא . יהיה זה אלוהים או גֶן, כיח או דופמין, אנחנו צריכים איזושהי המחשה של ״האמת בה״א הידיעה, התשובה האחת המ...
אל הספר