92 שמעון מרום המצויים בליבת הגישה הפרוידיאנית הקלאסית, בתיאוריית יחסי אובייקט, בפסיכולוגיית העצמי ובמסגרות תיאורטיות התייחסותיות ואינטר – סובייקטיביות . כדי למנוע בלבול מונחים, נכנה את אסופת כל המסגרות הרלוונטיות בשם ״תיאוריית אובייקטים התייחסותיים״, מונח שישמש אותנו גם בניתוח הפיזיולוגי של הפרק החמישי . אם כן, איפה להתחיל ? אילו מושגים של תיאוריית האובייקטים ההתייחסותיים בפסיכולוגיה כדאי לבחור ולפרש אל תוך הפיזיולוגיה ? גישתי הראשונית — נאיבית ואופיינית לאנשי מדע — היתה לחפש ספר לימוד מקיף המתאר את אבני הפינה התיאורטיות שמשותפות לכל האסכולות ; לנסות למפות אותן אל הפיזיולוגיה . זו, כך מסתבר, גישה שאינה פשוטה לקורא הבא מן החוץ . אולי פסיכולוגים שרגילים בטקסטים כאלה אינם ערים למיוחדוּת של תרבות הכתיבה הפסיכואנליטית, בהשוואה לתרבות הכתיבה המדעית השכיחה . לא רק שאין בנמצא ״ספר לימוד מקיף״ ; אלא שגם הטקסטים הקנוניים בפסיכואנליזה אינם מחויבים למערך אחוד של עקרונות מושגיים פשוטים . כל אחת מהאסכולות הפסיכולוגיות העוסקות בהיבטים התייחסותיים של אובייקטים היא כשלעצמה רשת מורכבת של מטפורות אינטראק...
אל הספר