יהדותישראלית 22 זו לא הפעם היחידה בתלמוד שבה נשמעת הוראה מעין זו : ״פוק חזי מאי עמה דבר״ — צא וראה מה העם נוהג . הנה דוגמה : איזו ברכה צריך לברך על שתיית מים ? החכם אביי נשאל ומשיב בדיוק כך : צא וראה מה העם מברך, וכך יהיה הדין . ״פוק חזי מאי עמה דבר״ . האם אפשר להציע שזהו כלל שחל גם על המציאות היום, ועל כן מחייב הערכה מחדש של היקף המסורת היהודית והחובות הנגזרות ממנה, על פי מה שמקיים הציבור ? בהלכה לא השתנתה החובה לברך לפני שתיית כוס מים, אך נראה שמנהגו של רוב הציבור היהודי בימינו הוא לא לברך . אביי של תקופת התלמוד אולי לא יכול היה לדמיין מצב כזה ( או שאולי כן ? ) , אבל זה המצב . בסקר שערכנו לא שאלנו במפורש על מים, שאלנו על אוכל, ובכל זאת נלמד מהתשובות גם על מה שקורה עם מים : רק שליש מהיהודים בישראל אומרים שהם מברכים לפני האוכל ( % 33 ) . רוב בציבור הדתי והחרדי, וכמעט אף אחד בקבוצות אחרות של יהודים . קשה להניח שאחוז גבוה יותר מברך על שתיית מים . אם כן, זה הציבור . זה מנהגו . האם אפשר לראות במנהג הזה דין חדש ? האם בכך בטלה החובה שמטילה המסורת היהודית לברך לפני האוכל ? ומה על החובה שמטילה...
אל הספר