מלקולם גלדוול 152 האדסון נתן את סרט הצילום שלו מאותו יום לעורך שלו, ג'ים לקסון . לקסון עבר על התצלומים של האדסון עד שהגיע לנער הרוכן על הכלב . לימים סיפר ש"השלווה האלוהית של הצעיר בתוך לסתותיו האימתניות של כלב הרועים הגרמני" מסמרה אותו . לא היה תצלום שריגש אותו כל כך מאז שפרסם שבע-עשרה שנים לפני כן את התצלום שקיבל פרס פוליצר של אישה קופצת מחלון בקומה עליונה של מלון עולה בלהבות באטלנטה . לקסון לקח את התצלום והבריק אותו למשרדו הראשי . למחרת, פרסם אותו ניו יורק טיימס על פני שלושה טורים בראש עמוד השער של גיליון יום ראשון שלו, וכך עשו גם עיתונים חשובים אחרים ברחבי ארצות הברית . בבית הלבן ראה הנשיא קנדי את התצלום ונחרד . שר החוץ, דין ראסק, חשש שהתמונה "תביך את ידידינו בחוץ לארץ ותשמח את אויבינו . " התצלום נידון בקונגרס ובאינספור חדרי אורחים וכיתות לימוד . זמן מה, דוד וגוליית 153 נראה היה שהאמריקנים אינם מסוגלים לדבר על שום דבר אחר . עיתונאי אחד אמר כי הייתה זו תמונה, ש"תבער לעד . . . הנער הרזה, בלבוש הנאה, נראה רוכן לתוך הכלב, זרועותיו שמוטות לצדדיו, מביט בשלווה נכחו כמו לומר — 'קח אותי, הננ...
אל הספר