בן-גוריון והחוקה 78 של מסמך משפטי אינו מנוגד למהלך היסוד האמנציפטורי-מחלן של המודרנה, שמעלה על נס את האוטונומיה של האדם, כלומר את זכותו של האדם לעצב בעצמו את חייו ואת עתידו באופן דינמי, פתוח ומתמיד . בן-גוריון הפנה את חִצי הביקורת שלו בעיקר כנגד רעיון השריון מראש של החוקה, אולם הטעמים שהניעו אותו להתנגד לחקיקת חוקה משוריינת גרמו לו גם לצאת חוצץ נגד מרכיב שמרני אחר, הקיים ברוב החוקות המודרניות : יצירת הסדרים מורכבים של איזונים ובלמים, דוגמת הפרדת הרשויות הנוקשה המוכרת מן החוקה האמריקנית . הסדרים אלה אמנם נועדו גם כן 'להגן על החוקה', כלומר למנוע מן השלטון לנצל את כוחו לרעה, אך למעשה הם משתקים את הפוליטיקה ופוגמים ביכולת של הרשויות הפוליטיות הנבחרות להוציא לפועל את 'האני מאמין' שלהן . הצירוף של חוקה משוריינת והסדרי איזונים ובלמים נוקשים ומסובכים, חשש בן-גוריון, הופך את החוקה לסטטית ונוקשה עוד יותר, ועל כן פוגע בדמוקרטיה ובריבונות האדם בצורה קשה . במחקר האקדמי חוזרת הטענה, שהתנגדותו של בן-גוריון לחוקה נבעה במידה רבה מראייתו 'במסמכים משפטיים מכשול ובלם 33 ומתפיסה דמוקרטית פשטנית שאינהאפשרי ...
אל הספר