| 171 הדיאלוג משהו, למסור את התוכן כמושא עקיף ( ואז אשתי אמרה שכדאי שניסע לצפת הקדושה, ואני אמרתי שקדושה יש לנו כבר די והותר במדינה הזו ) . המכשלה הראשונה שברורה לעין, היא שביצירה כזו מהווה המספר מקור מידע יחיד לקורא, ולמעשה משתלט על קולות הזולת ואפילו נתפס כצנזור שלהם . הקורא יפקפק באמינותו, וינושל גם מעונג ההאזנה הישירה לדמויות, ומהיחשפות בלתי אמצעית לאופיין . יש הבדל ברור בין הרושם שמותיר על הקורא משפט תיאורי, ובין זה שמותירה בו שורת דיאלוג, כמו בדוגמה הבאה : א . אשתי הציעה שניסע לצפת . ב . " אולי ניסע לצפת ? " הציעה אשתי . בדוגמה הראשונה מדווח לנו המספר על הצעת הרעיה, אך אפשר שהרעיון בעצם של הבעל, או שהאישה תבעה ולא "הציעה" . המספר מדבר בשמה במקום להניח לה להישמע, ובכך משתלט על המרחב הקולי והופך אותו לחדגוני . ציטוטים ביצירה מרימים אפוא תרומה חשובה לעושרה ולאמינותה, גם בעצם כך שהם מחקים את המציאות רווית הקולות והדעות . ולסיום : הדיווח הזה "מת" דרמטית : הוא בעצם שחזור של שיחה שהתקיימה, לעומת הדיאלוג, שהוא כביכול שיחה מתרחשת, "חיה" . בדוגמה השנייה מובאים הדברים כציטוט ישיר מפי הרעיה,...
אל הספר