| 81 הדמות הראשית למדי, ובין דמויות עגולות , שעולמן הפנימי עשיר בתכונות מגוונות ( ולא פעם סותרות ) . מקובל לחשוב שביצירה כתובה כהלכה, הדמ"ר ודמויות המשנה שיש להן תפקיד מפתח בעלילה, הן תמיד "עגולות" . בפרפרזה על מימרתו של סטניסלבסקי בדבר תפקידים קטנים, בעיני אין דמויות שטוחות, רק כותבים שטחיים . כל דמות, גם אם מוקדשת לה רק שורה יחידה ברומן, ראויה לאפיון דו-תכונתי לפחות . כשהדמ"ר קונה שלגון בקיוסק, חבשו למוכר כובע גרב של אליצור חולון, למשל ( הפרטנות השמית "מעגלת" את הדמות השולית הזו מיידית ) או השחירו את ציפורן קמיצתו ( הזרת צפויה מדי ) . "בחור אחד" שקם ויוצא בסערה מהכיתה, אינו "הבלונדיני המנוזל בכפכפי אצבע" שקם ויצא ממנה . בחזרה לדמ"ר : בנייה אמינה שלה חשובה באופן אקוטי, משום שהיא מספקת את האמינות הבסיסית של היצירה כולה . קל להוכיח קביעה זו בעזרת "הנדסה לאחור" : אין סיפור בלי דרמה, ואין דרמה בלי דמ"ר שהסיפור קורה לה . אין דמ"ר בלי מניעים ורצונות, ואין מניעים ורצונות ללא אופי, כלומר פסיכולוגיה שלמה ואמינה שעיצב הכותב לדמ"ר, סיפור חיים ותכונות של אדם שהיה עשוי להתקיים באמת . ולפיכך הדמ"ר ...
אל הספר