| בונים סיפור 62 ודאי תוכלו לנסח עוד תמות לתפסן או לכל יצירה אחרת, כי ממילא תמה היא עניין אישי . זאת ואף זאת : אצל קורא מסוים עשויה התמה להשתנות גם במהלך הקריאה, או שנים לאחריה — בעקבות קריאה שנייה ובוגרת יותר . קורא שבצעירותו סבר שתמת בעל זבוב מאת ויליאם גולדינג היא "שנאת-אדם תוביל לשואה", בבגרותו עשוי להחליט שהתמה היא בעצם "המיזנטרופיה כמצב האנושי הטבעי" . קורא אחד יגדיר את התמה של כיפה אדומה כ"ניצחונו ההכרחי של הטוב על הרע" . קורא שני יסבור שהיא דווקא "זרות ומוות", וחברו יגרוס שמדובר במשל חינוכי שמתנגד לקיצורי דרך ( ביער ובחיים ) . חכם אחרון יקבע שיש כאן קריאה ברורה נגד הפקרות מינית ובעד ערכי המשפחה . כולם צודקים וכולם טועים, ולא כולם חייבים להסכים . מעניין לשוחח על זה, וחשוב מכך : עצם הדיון מעיד על עומקה התמתי של כיפה אדומה — וזה חלק גדול מסוד הצלחתה חוצת המאות . כאן אנו שבים ונוגעים בנושא האידיאה המייחדת והאידיאה המאחדת שעלה בחלק הראשון . כששני קוראים דנים בספר, מהרהר כל אחד מהם בתמה ה תמה" "שלו" שהיא חלק מהאידיאה המייחדת , אך משוחח עם חברו על " ( בה"א הידיעה ) , כלומר על האידיאה ...
אל הספר