מדוע אנשים כותבים ? לכאורה היה עלי להתחבט בשאלה זו כבר לפני שנים, שהרי משחר ילדותי שיחקה הכתיבה תפקיד מהותי בחיי, אולי המהותי ביותר . למדתי קרוא וכתוב מוקדם מהרגיל, מגיל שש עסקתי בכתיבה אמנותית ומגיל תשע-עשרה התפרנסתי מכתיבה עיתונאית . ובכל זאת לא הפכתי מימי בשאלה מתבקשת זו : מדוע אנשים כה רבים כותבים ? הכוונה אינה לאנשים כמותי, שמתפרנסים מכתיבה, אלא למי שכותבים להנאתם או "למגירה" — כלומר כולם, או כמעט כולם בחברה המערבית- אוריינית . שירה ופרוזה, זיכרונות והגות, יומנים וחלומות, בגלוי ובחשאי — נדמה שהכול כותבים . ואולי נוח לי לחשוב כך, כי אם כולם כותבים, כולם גם קוראים ויש למי לכתוב, וגם את מי ללמד כתיבה . ואולי זה מפני שכותבים חובבים רבים פונים אלי לעצה, וכך מפרנסים אשליה מספרית גדולה יותר, של "כולם" . לא . שבתי והירהרתי בדבר . כולם אמנם כותבים . תשאלו אותם . שכיחות אני מנסה להבין מדוע יותר אנשים כותבים מאשר מציירים, רוקדים, מפסלים או שרים . אולי מפני שהכתיבה נלווית לכל תחום עיסוק, גם אם הוא לא כרוך בה מהותית . הרופא, הפרקליט והמתכנת — כולם כותבים במסגרת עבודתם ( אך לא רוקדים או מפסלים ...
אל הספר