מיפוי החזון שלנו הגיע רגע שבו תושבי מאדים לא יכלו עוד להתכחש להתחממות כוכב הלכת שלהם או לממדי ההרס העומד לבוא . בניסיון אחרון ונואש לשמר את הציוויליזציה שלהם, הם חפרו תעלות אדירות שחיברו את קוטבי כדור הלכת עם מרחבי האדמה החרוכה שכיסתה את שטחיו הנותרים . ההמסה השנתית של כיפות הקרח הקוטבי יכולה להפיק מספיק מים לגידול יבולים שיפרנסו לפחות דור אחד נוסף . את המאבק הסופי הזה נגד הכחדה תיעד האסטרונום פרסיוול לואל ( Percival Lowell ) מן המִצפה הפרטי שלו בפלגסטאף, אריזונה, בסוף המאה התשע-עשרה . לואל לא היה מאחז עיניים — הוא נבחר לחבר האקדמיה האמריקנית לאמנויות ומדעים, והובלת המאמצים לגילוי פלוטו רשומה לזכותו — אבל היות שאף אסטרונום אחר בן זמנו לא הצליח לצפות בתווים ה"לא טבעיים" של מאדים, התיאוריה שלו, שריגשה את הציבור, נדחתה על ידי הקהילה המדעית . הוא המשיך לתצפת ולהכין תרשימים קפדניים של תעלות המאדים, ועד מותו ב- 1916 הוא המשיך לעמוד על כך שהן היו המאמצים ההרואיים האחרונים של ציוויליזציה גוססת להציל את עצמה . לואל לא יזם את החיפוש אחר תעלות מאדים . ב- 1877 , האסטרונום אנחנו האקלים | 114 האיטלק...
אל הספר