האמריקנים חששו מאז ומעולם מריכוזו של כוח שרירותי בידי פוליטיקאים . לפני מלחמת האזרחים , מעטים ייחסו כוח כזה לאנשי העסקים . היה ידוע לכול שלפקידי הממשל הכוח החוקי לכפות צייתנות באמצעות כוח הזרוע — ושלאנשי העסקים אין כוח כזה . איש העסקים היה זקוק ללקוחות . היה עליו להתאים את עצמו לאינטרסים שלהם . ההשקפה על הנושא השתנתה במהירות בעידן שמיד לאחר מלחמת האזרחים , ובמיוחד עם תחילת עידן הרכבת . כלפי חוץ לא זכו חברות הרכבת לגיבוי של כוח חוקי . אך בעיני החקלאים במערב נראה שחברות הרכבת מחזיקות בכוח שרירותי שלפנים החזיקה בו רק הממשלה . היה נדמה שחוקי התחרות אינם מגבילים את חברות הרכבת . נראה שבאפשרותן לגבות תעריפים שחושבו כך שלחקלאים יישארו רק זרעים לזריעה — לא יותר ולא פחות . מחאת החקלאים התבטאה ב " תנועת הגריינג ' הלאומי " ( , הארגון האחראי לחקיקתו של " החוק להסדרת National Grange ) . 1887 ( ב - The Interstate Commerce Act הסחר הבין - מדינתי " ) של רוקפלר , סטנדרט אויל נטען שענקי התעשייה , כמו המונופול שפרחו באותה תקופה , היו גם חסינים בפני תחרות , בפני חוק הביקוש וההיצע . התגובה הציבורית למונופו...
אל הספר