יחסית , כמו הפסיכולוגיה והכלכלה הפוליטית . בפסיכולוגיה אפשר להיווכח בניסיון לחקור את ההתנהגות האנושית ללא התייחסות לעובדה שהאדם הוא בעל תודעה . בכלכלה הפוליטית , אפשר לראות . אדם את הניסיון לחקור ולתכנן מערכות חברתיות ללא התייחסות ל הפילוסופיה היא שמגדירה וקובעת את הקריטריונים האפיסטמולוגיים המנחים את הידע האנושי בכלל , ואת ענפי המדע בפרט . הכלכלה הפוליטית עלתה לגדולה במאה התשע עשרה , בתקופת התפוררותה של הפילוסופיה הפוסט - קאנטיאנית , ואיש לא לקח על עצמו לבחון את הנחות היסוד שלה או לערער על יסודותיה . הכלכלה הפוליטית קיבלה כאקסיומות — באופן מובלע , ללא ביקורת ומתוך בררת מחדל — את עיקרי היסוד של הקולקטיביזם . כלכלנים פוליטיים , ובהם כאלה המצדדים בקפיטליזם , הגדירו את תחום עיסוקם כחקר הניהול או ההדרכה או הארגון או התמרון של " משאביה " של " קהילה " או מדינה . טבעם של ה " משאבים " הללו לא הוגדר ; הבעלות המשותפת עליהם נתפסה כמובנת מאליה , וההנחה הייתה שתכלית הכלכלה הפוליטית היא לחקור את אופן השימוש טובת הכלל " . ב " משאבים " אלה למען " תשומת לב שטחית ביותר , אם בכלל , ניתנה לעובדה שה " משאב...
אל הספר