216 | פרק 7 אדם שמפיהם שפעו מים, אלו נקבעו לצד הרחובות, במרחצאות או במקומות פולחן . 20 מתקנים דומים היו מוכרים גם לחכמים שקבעו : 'פרצופות המטילין מים לכרכים, לא יניח פיו על פי פרצוף וישתה', משום החשש לעבודה זרה . 21 אין זה המקום לדון באיסורם של חכמים או בהצעותיהם החלופיות כיצד בכל זאת אפשר לשתות מים מן המזרקות הללו ; מכל מקום ראש האריה מציפורי עשוי ללמד שהמניע לדיון הרבני נגזר לא ממציאות עירונית רחוקה אלא מכזו הנוכחת גם בעיר הגלילית . לצד הפסלים נמצאו בציפורי גם כמה פסלונים עשויים ברונזה, מרביתם קטנים, כ- 10 – 15 סנטימטרים כל אחד . בולטים במיוחד פרומתיאוס ופן, שנתגלו באחד הבתים הפרטיים על הגבעה, ואטלס, שנמצא במטמון כלי ברונזה בעיר התחתית ( איורים 471א‑ב ) . פסלוני ברונזה של אלים נפוצים בעולם הרומי ; אלו מייצגים אובייקטים פולחניים ואלמנטים דקורטיביים, ויש אף ששימשו משקולות בשוק העירוני, כמו במקרה של אטלס מציפורי . פסלים מסוגים שונים עיטרו את המרחב העירוני ואת המרחב הפרטי בציפורי, והתושבים המקומיים, או לפחות חלקם, היו מודעים לקיומם של יצירות אלו בתוך עירם . יהודים — כמו רבן גמליאל שפקד ב...
אל הספר