172 | פרק 5 שנזכרו בדיון על פסיפסי בית הנילוס, בכל זאת נמצא שהאמבלמה לא נעלמה לגמרי גם בתקופה זו, אך היא עברה עתה כמה שינויים ומפני כך איבדה את מאפייניה העיקריים . הספין הפיגורטיבי בתקופה הביזנטית כיסה שטח נרחב ברצפה, הגדול במידה רבה מהאמבלמה הרומית . הוא הכיל אומנם את הפרטים העיקריים החשובים להבנת הנושא שבתמונה, אך לא פעם התקשה הצופה לראותו בשלמותו על כל מרכיביו . הדמויות בו גדולות במיוחד ואינן קבועות ברקע או בנוף מציאותי שבו מתרחש הסיפור . לאור מגוון הדוגמאות המוכרות במרחב הארץ ישראלי, דומה שהספין המורחב התאים יותר להמחשת התיאורים המיתולוגיים וסיפורי המקרא, ועל כן נמצא אותו בתדירות רבה יותר בבניינים בני התקופה שצביונם חילוני וכן בבתי כנסת, שם כידוע יש העדפה לנושאים הללו . מי שעיצב את פסיפס בית הכנסת הכיר היטב את הטכניקה הזו המצויה גם בפסיפסי בית הנילוס, שם כל אחד מהספינים המורחבים נתון בתוך שטיח גיאומטרי גדול יותר . אומן בית הכנסת השתמש אומנם באותה הטכניקה אך פעל באופן יצירתי שעה שהעמיד ארבעה-עשר ספינים מורחבים זה לצד זה, ולאורך ציר האורך בבניין . בכך יצר רצף רעיוני המשותף לכל הנושאי...
אל הספר