פרק שני – טיטואן עיר התמורות | 17 הזה הוא ההימנעות ממילים וביטויים מן הערבית ( בן – טולילה 1999 ) . אותה לשון גבוהה היא היא הלדינו, שפה משותפת ( koiné ) לכל תפוצות המגורשים במזרח ובמערב ( בן – טולילה 2008 ) . לפנים נקראה שפתם של יהודי צפון מרוקו פשוט español — 'ספרדית' ; כך מכנים אותה מחנכי כי"ח בהתכתבותם עם מרכז החברה בפריז . 49 בדוח משנת 1898 כתב משה נהון, מנהל בית ספר שאך נפתח בקזבלנקה : 'יותר ממחצית הילדים [ ה – 281 שנרשמו ] באים ממשפחות מטנג'יר או טיטואן והם מדברים ספרדית ; השאר, מן ה"ילידים" יוצאי רבאט , מרקש וכפרים ברברים, יודעים רק ערבית' ; וכן : 'תלמידינו יוצאי טנג'יר וטיטואן [ . . . ] אוצר המילים שלהם עשיר יותר ודומה יותר לאוצר המילים הצרפתי' . 50 המונח 'חכתיה' מתועד לראשונה בחיבור מראשית המאה העשרים . 51 אפשר שכינוי זה עצמו הינו תוצא ההשפעה הספרדית . הוא נתחדש, ככל הנראה, בפי צעירים שאימצו את הספרדית המודרנית . הבחירה בשורש ערבי מדגישה יחס מתנשא כלפי ניב היברידי שנחשב למיושן . 52 השפעות של הספרדית ההיספנית על החכתיה ניכרות כבר בטקסטים עממיים מראשית המאה הי"ט , 53 אבל לאחר ,...
אל הספר