יד | פתח דיר הפכה הגירתם לשיטפון שסחף את כולם . חלקם עלו ארצה, ורבים היגרו לספרד, לצרפת, לצפון אמריקה ובייחוד לוונצואלה ולשאר מדינות אמריקה הלטינית . בקהילה נותרו יהודים בודדים, רובם ישישים ערירים . בהיותי בן 15 עזבתי אף אני את טיטואן, עיר מולדתי, ועליתי ארצה במסגרת עליית הנוער . באותו זמן, בסוף ,1950 מנתה הקהילה כ – 000 4, נפש . שבתי אליה בקיץ 1987 במסגרת סיור מחקרי בן שבועיים במרוקו, יחד עם ידידיי הפרופסורים משה בר – אשר ויוסף שטרית ; בחלק מן המסלול נלווה אלינו מר יהושע אפשטיין, נציג ארגון הג'וינט במקום . כשביקרנו בטיטואן מצאנו עיר כמעט ריקה מיהודים . המלאח היה מאוכלס כולו מוסלמים . עברהּ היהודי של הכ'ודרייה נגלה רק בשמות כמה מסמטאותיה ובבית הכנסת של רבי יצחק בן ואליד, היחיד שהושאר על כנו ברובע היהודי, לאחר שהוסב למוזיאון זוטא שפניו אל התייר . עדיין פעל בה ועד קהילה מצומצם , ששימשו בו המזכיר מר יצחק חיון ומר שלום בן – דלאק . פגשנו אותם במועדון היהודי בעיר החדשה, עסוקים בעבודות איסוף ואריזה . המועדון, שפעם שקק פעולות חברה ותרבות, היה כעת שקט ונוגה . שם נתוודענו לפנקס של 'חברת חופת אלי...
אל הספר