ההסתדרות: מדיניות שכר החותרת נגד הזרם

ר ר ק ד 206 בדבריו לבן-גוריון והדגיש הרבה יותר מנמיר את השיקולים החברתיים- הכלכליים : הצורך להשקיע תקציבים ניכרים בפיתוח לשם מניעת אבטלה ולשם קליטת פועלים עולים לא מיומנים, 54 והצורך לרסן את הפער החברתי בין שכבות השכירים השונות . שני שיקולים משולבים אלה השפיעו על ראשי מפא״י לסגת מהבטחותיהם לאקדמאים ולפקידים הבכירים . הם שהניעו אותם, עוד לפני העסקה הצ׳כוסלובקית, לתכנן גם העלאת שכר בשיעור 5 – 15 אחוזים לכלל פועלי הייצור, כדי למתן את פערי השכר . משל טען כי מתקיים משחק סכום אפס בין הצורך למנוע אבטלה של פועלים בלתי מיומנים ובין העלאת שכר לבעלי המקצועות החופשיים : ׳עלינו [ . . . ] לקרוא להגברת תקציב הפיתוח שבו תלויים אלפי משפחות . המגמה לשכר מוגדל [ . . . על חשבון ] תקציב הפיתוח עלולה להכרית מפי אלפי משפחות פועלים ועולים את פת-לחמם ולדון אותם לניוון ולמחסור׳ . הנגדה ברורה זו לא הייתה תולדה של שעת החירום הביטחונית . משל הסביר כי משנת 1953 ועד סוף 1955 גדל בשיעור משמעותי שכר הפועלים מתגמולים שקיבלו תמורת הגדלת הייצור ולאו דווקא מהגדלת שכר היסוד – כלומר הודות לשיטה של פרמיות ייצור . דבריו חשפו ...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי