שלושה ניסיונות להעניק לגיטימציה לבדיון בספרות הערבית הקלאסית 165 טכניקות אלה ואחרות הן חלק מדגם מייצג מציאות בפרוזה הערבית הקלסית, שנועד ליצור רושם של מציאות 'אקטואלית' ולשכנע את הקורא באותנטיות ההיסטורית של הטקסטים . ברור כי דגם קפדני ורב עוצמה שכזה לא יניח לשום בדיון מוצהר לחדור לפרוזה הערבית הקלסית, בוודאי לא אל הסוגות הקנוניות שלה . 2 כל ניסיון כזה יוקע כשקר ( כד'ב או באטל ) ותוצאתו תהיה איסור תיאולוגי מוחלט להשתמש בדגם ספרותי כזה . לפיכך דומה כי דיונים תיאורטיים בנושא זה נדירים למדי ; מעניין להיווכח כי אפילו דבריו של אריסטו על המימזיס, בספרו 'הפואטיקה' ( אשר בשנת 940 היה ללא ספק מוכר לערבים מתוך תרגומו של מתא בן יונס מן הסורית ) , לא עוררו עניין מחוץ לחוגים פילוסופיים ולא דחקו באנשי הספרות הערבית לעסוק בבדיון כבעיה ספרותית . עם זאת, נעשו בהיסטוריה של הספרות הערבית הקלסית כמה ניסיונות להעניק לגיטימציה לבדיון . ניסיונות אלו, כפי שאראה להלן, מייצגים נקודת מפנה חשובה בהתפתחותה של ספרות זו . בכך עוסק מאמרי . א . חדית' ח'ראפה 3 הניסיון הראשון להכשיר בדיון בספרות הערבית הקלסית נוגע לסוגת...
אל הספר