8. מוּדעוּת, זיכרון ושכחה במגעיה של התרבות היהודית עם התרבות הערבית בימי הביניים

התרבות היהודית עם התרבות הערבית בימי הביניים 111 הסיבה לשכיחות הטיעון האמור נובעת מכך, שחוקרי הספרות העברית בימי הביניים הולכים למעשה בעקבות ההצהרות הרבות, הפזורות בטקסטים העבריים בני התקופה, בדבר מצבה הירוד של הלשון העברית . מספרן של הצהרות אלה גדל לקראת סוף התקופה, ולעתים הן משוות את מצבה של העברית לטיפוח שהערבית זוכה לו מידי קהל הקוראים ומדגישות את הצורך להחיות את העברית ולהשיב לה את תפארתה שאבדה . 3 נראה שלהצהרות אלה בטקסטים העבריים בני התקופה, שליוו את הכתיבה על - פי הדגמים הערביים ומילאו תפקיד חשוב בסימון הערך החברתי ( או הסמיוטי ) של השימוש בהם, מוקנה בעיני חוקרי התחום כוח מיוחד של הסבר : במקום להתייחס להצהרות אלה כאל חלק מן התופעה, הם הפכו אותן להסבר המלא שלה . בהקשר של מגעיה עם הספרות הערבית, נתפסת אפוא הספרות היהודית, ובמיוחד הספרות העברית, כמכוונת את עצמה כלפי המופת הערבי . היא נושאת את פניה אליו מעמדה נמוכה יותר, לעתים עמדה מעריצה ולעתים מסתייגת, אבל היא משתדלת ללא הרף להוכיח את יכולתה לעומתו . בהתייחסויות המפורשות לשאילה מן הספרות הערבית, שאפשר ללקט בכתבי התקופה, יש עדות ח...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי